#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קד. 1 אלמנה שעברו כ&quot;ה שנים משנתאלמנה האם גובה כתובתה ומדוע וכיצד הלכה?<p dir=""rtl"">ומה הדין בגרושה?</p>"	"לר&quot;מ בבית אביה גובה כתובתה לעולם בבית בעלה עד כ&quot;ה שנים גובה כתובתה יותר אינה גובה שודאי עשתה טובת הנאה כנגד כתובתה ואין הבדל בין עניה שבישראל למרתה בת ביתוס דלפום גמלא שיחנא. והסתפקו בגמ' בפחות מכ&quot;ה שנים האם משלשת להוריד לפי הזמן ולא נפשט.<p dir=""rtl"">חכמים אומרים בית אביה יותר מכ&quot;ה שנים מוחלת ואינה גובה {ודוקא בכ&quot;ה מוחלת דכל מידות חכמים כן הם} אבל בבית בעלה אינה מוחלת לעולם ומה שלא תבעה הוא משום כיסופא.</p><p dir=""rtl"">דוקא באלמנה שייך דין זה אבל גרושה אינה מוחלת ככל בעל חוב.</p>"	כתובות קד.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קד. 2 לחכמים שמוחלת כתובתה כשהיא בבית אביה אחר כ&quot;ה שנים, האם הדין כן גם כששטר כתובה יוצא מתחת ידיה?<p dir=""rtl"">ומה הדין אם תבעה כתובתה תוך כ&quot;ה שנים?</p>"	"רב יהודה אמר רב ר&quot;י בר&quot;י העיד בשם אביו שאם יש לה שטר כתובה גובה כתובתה לעולם, ורבי אלעזר אמר אינה גובה אלא עד כ&quot;ה שנה. תני רב יהודה בר קזא במתניתא דבר קזא וכן הכריע רב נחמן בר יעקב כדעת רב שבשטר גובה לעולם.<p dir=""rtl"">תבעה כתובתה הרי היא כבתחילה.</p>"	כתובות קד.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קד: 1 כשמפסידה כתובתה אחר כ&quot;ה שנים האם הפסידה אף התוספת?	"בר קפרא אמר יש לה תוספת ור' יוחנן אמר אף תוספת אין לה דתנאי כתובה ככתובה, רב הונא אמר בשם רב כבר קפרא ולא הסכים עמו רבי אבא.<p dir=""rtl"">(ע' תוס' ע&quot;א שנחלקו האם המחלקות היא רק לחכמים אבל לר&quot;מ לכו&quot;ע הפסידה אף את התוספת, או שנחלקו אליבא דכו&quot;ע.)</p>"	כתובות קד:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קד: 2 חמתיה דרב חייא אריכא (י&quot;ג מדיפתי) זנה בבית אביה כ&quot;ה שנים ואח&quot;כ תבעה כתובתה, מדוע לא הפסידה כתובתה?<p dir=""rtl"">ר' חייא לא הסכים לפסק ולא שילם לה האם נתנו לה לגבות את הפירות מהקרקע המשועבדת לכתובה ומדוע?</p>"	"רבה בר שילא פסק והסכים לפסק זה רבא (י&quot;ג רבה) שלא הפסידה כתובתה כיון דבכתפא הביא לה מזונות (דעת ר&quot;ח כל הניזונת לא הפסידה, ודעת הרמב&quot;ם דוקא אם זן אותה דרך חיבה).<p dir=""rtl"">כשרבא בר שילא פסק זאת ר' חייא לא קיבל וכשרבא הסכים תבעה את הפירות שאכל כל הזמן ההוא, אמר רבא כיון שבשטר אדרכתא לא היה כתוב ואישתמודענא שנכסים אלו של המת האדרכתא לא טובה ומכיון שיש טעות באדרכתא אף מיומי דאכרזתא אינה יכולה לגבות, ולא אמרינן כאן טעות סופר שאפ' רבה בר שילא טעה בזה בסברא דמאי שנא מהמת או מהחי ואינו כן שמא תשביח את שלו והוא יזניח את מה שירש ואח&quot;כ ידרוש להחליף ומוציא לעז על ב&quot;ד.</p>"	כתובות קד:		
